הארגון


עוד לפני קום המדינה, מספר חלוצים וסופרי יידיש שעלו לפלשתינה, החליטו בשנת 1928 להוציא לאור כתב-עת ביידיש. השלטונות הבריטים התנגדו. לכתב-עת קבוע ביידיש לא היה מקום, רק כתבי-עת קבועים בעברית, ערבית ואנגלית אושרו. נאמני היידיש התחכמו והחליטו להוציא לאור באופן עצמאי את כתב-העת "איינס" (ראשון). לאחר זמן מה הופיע כתב-העת "צוויי" (שני) ובהמשך הופיעו גם "דרײַ", "פֿיר" ו-"פֿינף", עד שהשלטונות בארץ נכנעו ואישרו להוציא את כתב העת היידישאי באופן רשמי, והיתר היסטוריה. כך הונחה אבן היסוד של יצירת היידיש בישראל, שבעקבותיה הופיעו עוד ועוד כתבי-עת וספרים בירושלים, חיפה ובתל-אביב.

גלי העליות השונות הביאו עמם עוד ועוד יוצרים, ומה שמכונה ה-"יידישע שרײַבער-משפּחה", (משפחת סופרי היידיש) הלכה וגדלה. רבים מהם הם הנפילים שלנו, דמויות המופת שהניחו את היסודות האלה ועליהם נספר באתר זה.

בתחילת המאה ה-21 חל מפנה גדול בבית, ורוב החברים המאכלסים ומובילים את בית לייוויק הם כבר אינם ילידי מזרח-אירופה, אלא דווקא ילידי הארץ! כמובן שאנו עוד נשענים על הוותיקים הנושאים אוצר בלום של היסטוריה, זיכרונות וערכים, אבל המוקד עובר כיום לדוברי עברית-יידיש, שאצלם התעורר געגוע גדול; להחיות את ימי הילדות שלהם ובדרך זו לצאת למרחבים של יהדות מזרח-אירופה. כפי שהיוצרים מהחוברת "איינס" התעקשו בזמנו, גם אנו נחושים למלא את שליחותינו היום. נמשיך לגלות לקהלים חדשים בארץ ובעולם את האור והקסם של תרבות היידיש. החלוצים, סופרי היידיש שם למעלה, וודאי רווים נחת מעשייה זו. גלשו באתר, הרגישו חלק מן הקהילה שלנו וממה שמכנים "ייִדישלאַנד", דהיינו תחיית היידיש בימינו.

ברוכות וברוכים הבאים לבית לייוויק,
משכן של יצירה, העזה וחזון לכל אוהבי היידיש בעולם.


למידע נוסף על גלגולו של בית לייוויק לחצו כאן.
הארגון